שלומי שבן ורונה קיינן, תיאטרון הצפון 14.9 - קרית חיים

אני חוזר למשך איזה תקופה מדודה לכתוב ביקורות על אמני המוסיקה הנעים ונעים ברחבי הארץ הגדולה, מדינת ישראל, מקום מפגשם של חוצנים, מזה דורות ודורות על גבי דורות. אחד המפורסמים שבהם מתקרא "שלומי שבן".

הפסקת סיגריה וחוזרים. כאן בתמונה ה"ירח" ביום של ההופעה. למעשה, מדובר בלווין ענק המשמש לשיגור כלי מכונה עבור אותם חייזרים אשר נמצאים מעל פני האדמה. לעיתים מושגרים משם פסנתרי כנף, ולעיתים סתם טילים "חץ" עבור ה"תעשייה האווירית". אל תלכו לשום מקום. 

את כל התמונות שכאן צלמתי "אני", המתקרא TROY

כאן החייזר "שלומי שבן" רגע לאחד שיגור "תמונתו" אל היכל ההופעה בקרית חיים, אשר בטעות ה Ai בתחילת המופע כינה בשם "מוצקין". טעות נפוצה בקרב אנשי החייזרים אשר לרוב מתבלבלים בין "מכנסיים" "חולצה" "תחתונים" ו"ראש כרוב".

הקהל מהופנט. אחרת כיצד תסביר את העובדה שאיש מהם לא נעמד במקום והתפשט באקסטזת  עירום למול הפלא השמיימי המובהק. זמר פסנתרן טרובדור וירטואוז, וזמרת ברים וירטואוזית בגיטרה קלאסית בעלת צליל נקישה עז, היודעת להפיק מגוון של צלילים, מבלי שידה רועדת. ממוצע הגילאים בקהל עומדת וגם עומד על גיל 78, לאמר שמרבית הנוכחים באולם היו נוכחים גם במעמד הר סיני, כש"משה" קיבל את "לוחות הברית החדשה". זאת טעות של ה Ai שכותב את הביקורת הזאת שאותיר על מקומה, הרב פינגרר אסר לאחרונה כאן בשכונת גאולה בהדר לשנות מילים היוצאות מתוך ה Ai  הקדוש. 

"מותק" את אצלי ב"ראש"

"חושך לא ראיתי כלום".

מוזמנת להמשיך ולא לראות כלום, בזמן שה"TROY" בוכה שטוף דמעות, למול אימת השיר הזה, שמציף אותו בכל כך הרבה רגשות וגעגוע. בפעם הקודמת ששמעתי אותך שרה את זה "רונה" זה היה במרתף עשר של איש מרתף בהדר. התחבקנו והחלפנו חיוכים, אנשי "יזהר" ששרדו את האש הגדולה. את וגם אני שבילינו את מיטב שעות האולפן שלנו מול אותה הקונסולה ואותם הטכנאים.  אלידע רמון וטל רום תחילה, גל כהן בהמשך וכל מי שהספקתי לשכוח, כי אני סנילי. 

דיווח לא מאומת. לראשונה נצפו בין הנוכחים גם אנשים חסרי ראש. 

תודה לחברת Xiaomi שאגב הטור הזה הוא בחסות שלה, שיודעת להפיק באמצעות ה Ai שלו פנים של זמר שבמגע קסם Ai הופך לשבריר של שניה לפני מניפסטו. או המקבילה היהודית במגילה, מתושלח. אכן, זמנים קשים, ו Xiaomi שהוציאה השנה את מכשיר הדגל המהפכני שלה, שלחה את כלי ה Ai שלה כדי להסביר לי שב Ultra 16 המתקרב עלינו לבוא, לא תהיה קיימת יותר הבעיה הזאת. 

שלומי שבן, באחד מאותם רגעי החסד. 

ננטוש כעת את האלגוריה החייזרית רק כדי להתעמת לכמה דקות עם המציאות. באספקלריה משמעותית של הזמן הניכר ניגר. גם את שלומי ראיתי בפעם האחרונה בלייב באותו מרתף נלוז בשנת 2006. בטיסת החלל הזאת שללא גינונים מיותרים לקחה עשרים שנה, ניכר עידון בנגינה של הזמר. ניכרים עלי וגם עליו אותם סימנים שמייחדים טרובדור אשר ממשיך להכות בראש המאזינים כבר כמעט שלושה עשורים בהדגשה יתירה על "לא לסחוט את פדאל הפסנתר" עד הסוף. כי רק כך ייצאו הצלילים המתבקשים.

לא מצליח להבין, ומוזמנים לאכול לי את הראש על זה, איך זה הקהל אינו קהל של בני טרום גיוס כמתבקש, ובמקום זאת כמעט כולם ללא יוצאי מן הכלל הם בני דור המתגייסים למחאת החטופים, שכמובן מאוד נשמח לראות אותם חוזרים, כולם ללא יוצאי מן הכלל, עכשיו הביתה עכשיו. ברגע הזה.

השבן הוא אותו השבן, הקהל הוא אותו הקהל. השירים הם אותם השירים. אבל המדינה היא אינה אותה ישראל. 

הציון של לא יניב ולא גלבוע הוא: 5 וחצי. 

קמתי ויצאתי לקראת הסוף. וזאת משום שאיני אוהב סופים, וגם לא מחבב את הנטיה השבנית המובהקת לנסות להתחנף, כמעט בכוח, לקהלו. למרות שלגשת לאמר שלום לחברים שלך אחרי ההופעה זה הדבר הכי הכי מתבקש. בייחוד כשלאחד מהם יש יום הולדת היום. 

 זה שמישהו שילם כרטיס להופעה, לא הופך אותו בהכרח ל"קהל של שבן". הקהל האמיתי נותר בבית.  קהל ילדי הפרחים שקונים תקליטים, כן הם עדיין איתנו, וודאי שהם קיימים, באופן אבסולוטי. מארק רייך פוגש אותם מדי שבוע ב"רוקולנוע" המיתולוגי שלו בסינמטק החיפאי. אני עצמי פוגש אותם כל יום ברחובות הדר, והם מונים אלפים, וזה רק בעיר חיפה. 

זה נראה כאילו אותו הקהל בחר פשוט שלא להשאר בבית היום. הקונצרט פשוט התחלף מקונצרט של חבר טוב אחר שלי, גיל שוחט, בגירסא הקצת פחות נוצצת שלו, שלומי שבן. השירים המושרים, זה לא מהותי, גם ככה אף אחד הרי לא ממש טרח להתעמק בטקסטים. כתבי הקודש זה לא. 

יש שיר אחד בכנען, בהנחה שהמהפכה המשפטית הבאה עלינו לא תגרוס אותו, שגורם בכל זאת לקהל לצאת מגידרו. אם לצאת מגידרו זאת ההגדרה הנכונה לאנשים בבית אבות המוני שממלמלים איי איי איי איי איי יאיי. 

כן ראוי וחייבים לאמר, שהביקורת הזאת היא בחסות Xiaomi ואיש מבני תיאטרון הצפון לא יצר עימי קשר. מדובר בבמה מאוד ראויה, תאורה ממש יפה חזותית, מרגיעה ונושמת. סאונד משובח עד מאוד. 

ועדיין נותרו כרטיסים בודדים אחרונים ספורים, אז למה לא סולד אאוט לי עכשיו?

פעם הבאה תרימו טלפון או כמו שמנחם גרנית נוהג לאמר - תישלוח לי אימיול, ובמגע פייסבוק קליל מבלי להכליל של 8000 העוקבים החיפאים אחרי בפייסבוק אשמח לעזור. 

על התודה הברכה והמנוחה. אני הייתי כאן:

TROY

troy@troy.co.il

וכעת אעלה לי אל הגליל, בחיפוש אחרי שמן זית.