מרץ 2022, כנראה הנעימה המלודית האחרונה ששחרר לעולם נוצרת. ראואיצ'י סקמוטו היה ידוע בהרבה כאלה, הרבה פסי קולים שהלחין, אלבומי סולו שנתנו השראה להמון אמנים אחרים שבאו אחריו, והרכב אחד משנות השבעים, Yellow Magic Orchestra שיצר אלקטרוניקה מגניבה שמקפיצה אנשים עד עצם היום הזה.
מה שמחזיר אותנו למרץ 2022 ואל המלודיה הנפלאה הזאת שלמעלה. זה נטול מתוך אלבומו האחרון של סקמוטו שראה אור ביום הולדתו האחרון, ב 17 לינואר, במלאת לו 71. זה היה גם יום הולדתו האחרון בכלל בחייו, בסוף מרץ הוא נפטר.
כמו דיויד בואי, חבר לדרך שגם כיכב לצידו ב"הפי קריסמס מר לורנס", סקמוטו המשיך ליצור מוסיקה עד הרגע האחרון של חייו. כמו בואי הוא עזב, ככה זה מורגש לפחות, מוקדם מדי.
כמו בואי, גם סקמוטו, עם קצת פחות פירסום המוני וקצת יותר בדיסקרטיות, שחרר לעולם את אלבומו האחרון ממש רגע לפני שעזב אותנו. וזה אלבום שקיט מאוד, מאוד מתבונן פנימה ומפעים.
כמו בואי, גם סקמוטו הצליח לשחרר אמירה מאוד חשובה רגע לפני שהלך.
בעידן של ספוטיפיי, כמו בסופטיפיי, סקמוטו מוקפץ עכשיו בידי האלגוריתם ונחשף לאוזניים שלא הכירו אותו לפני. מוות הוא פוש רציני לאמן שכבר לא קיים. היצירה נשארת, ויש לה קצת יותר אורך חיים מאשר לחייו של בן אדם. אבל לא צריך להסחף בהתלהבות יתירה. שום דבר אינו נצחי. רק המוסיקה נשארת לקצת יותר זמן.
TROY