אז כדאי שניקח אותם ברצינות
אי שם בשנות התשעים שמונים של המאה שעברה, היו החנויות האלה, מוקדי עליה לרגל, מקדשים של הרגע לקידוש הרוחניות, ברגע שנכנסת לתוכם אפף אותך ניחוח הקטורת, ומוכרת מחוייכת היתה פונה אליך במבט סטואי ומרעיפה עליך חיוביות. עם מדפים עמוסי קריטלים, ספרים מאת אושו ומקלות גשם. במשך שנים אחרי שהגל (ההוא שהניע את הוצאת גל) חדל להתקיים, המשכתי להשתמש במקל הגשם שקניתי שם כדי להפיק שטיחי גשם הודי מרהיבים בהרבה הקלטות.
זה היה עידן חדש. אבל כמו שמקובל לאמר לכל יפי הנפש השמלאנים הרדיאליים האנרכיסטים עוכרי ההיגיון התקין, הזמנים האלה התגזגזו מכאן. חיוביות זה מסר שנחשב לא הכי תקין, בעולם שבו יש ציניות בכמויות.
אבל סרקזם וציניות זה היה מלכתחילה העולם שבו אנחנו חיים. במיוחד לחיפאים. העיר הזאת ששופכים לתוכה את כל הפויה של המפעלים במפרץ והם ממשיכים לחיות ולחייך במרירות כאילו הכל כרגיל. מדי פעם הם מקטרים שהעיר הלכה לישון, כמו היו מטופלים בכיסא רופאת השיניים, שבדיוק שמה עליהם את מסיכת הגז צחוק.
ערן צור זה הרבה צחוקים, וסרקזם, אבל בשיר "החיים הם דבר רציני", שיר חדש שיצא ממש עכשיו, הוא המבוגר האחראי. זה אותו המסר המעודד, דגש על מעודד, אבל בלי קטורת, חנוט בחליפה שאולי השאיל מלהקת טריפולי (או שלא). זה חיוך שבא לתת נחמה בתוך הרייקנות.
אלה לא שטיחי סינטי וגונג של בודהא ברקע, זה לגמרי רוק, כזה שפעם אהבו לשמוע כאן, מצטלם היטב בפארק הלאומי ברמת גן, כי החיים הם משחק הרי.
כשאתה צופה בקליפ הבאמת יפה הזה, אתה לא יכול שלא לחייך, להתעודד ולזכור שאתה צופה ביוצר מאוד שלם, שהגיע לדרגה מאוד גבוהה של השלמה, ושהופך את כל ניסיון החיים שלו לחגיגה של חיים, במקום לשקוע בבטלה.
את המילים של ערן צור הלחין אלון עדר. את הקליפ צילם אבי בן זקן וביימה איה זך. את ההפקה הפיק דורון פלסקוב.
כל שנותר הוא לשים אותו הבמה ברשימה אחרי "נורי" של שבן בתוך הפלייליסט "הישראלים הטובים של שנת 2023". נוסיף פה שירים לפי מיטב היכולת, אם יהיו שירים טובים נוספים השנה.
TROY