אוניה עוגנת בנמל, מחזה נדיר בימינו
- ערב החג השני של פסח בחיפה 7.4.26
חייב לחזור לכתוב פה, אמרתי לעצמי. לא עשיתי את זה מזמן. עכשיו באמצע המלחמה הזאתי של איראן. אולי הסוף שלה, אולי ההמשך שלה. דראמה רודפת דראמה. מחכים לראות מה יילד יום הלילה. עת יפקע עוד איזה אולטימטום של נשיא ארה"ב, מר טראמפ הנודע לשמצה.
פייסבוק הוא במה להרבה מירמור. מרגיש שלא תמיד שולט שם ברוח של השיח שמנוהל. כאילו זה מן מקום לאנשים לפרוק תיסכולים. להביע איזה נישה פוליטית, כבר נמאס מכל הנישות הפוליטיות בישראל.
יש משהו מקטב ומלחיץ ברשת החברתית. מה גם שצעירים די מדירים עצמם מתוכה. אולי זה כי היא מבוססת טקסטים. ואנשים פחות נוטים לקרוא, יותר לגולל, בטח שבדור הצעיר יותר.
אבל בחצי השנה האחרונה זה הפך להיות עיסוק מקצועי, עיתונות או אם תרצו לקרוא לה, ניו ז'ורנאליזם. כן, שם, בפייסבוק. הכל החל מאז שצוקרברג החליט שהוא רוצה לשלם לי על הכתיבה. אז אמרתי למה לא. הצטיידתי בטלפון מצלמה איכותי, והנה עדיין, מבטא את הטון הפרטי המקומי שלי, נותן את הזווית היומית שלי בחיפה.
https://www.facebook.com/troy.bmfs
קישור לפייסבוק שלי, למי שעדיין לא ביקר.
את כל התמונות שכאן צלמתי אני, כמובן.
חג שמח, למי שחוגג
TROY