16 Mar
16Mar

הייתי יכול להעביר חיים שלמים בלי לדעת מה זה אומיטה. וגם להעביר שנים ארוכות בלי להפגש פנים אל פנים עם אושיית הקולינריה הכי חשובה בחיפה כיום, נעמה סובול, אבל כל אלה נשברו הבוקר כשלראשונה אכלתי את המאכל המקסיקני הזה שמבוסס על גרגירי תירס מפורקים בצורה מאוד פיקנטית וטעימה. מי שהסבירה לי את הערך הטוטאלי המושלם של העשייה הזאת בדרך אל הקיבות שלנו, הייתה לא אחרת מאשר סובול, אחת שבאמת מבינה ויודעת היא מכניסה אל הפה. 

זה נראה שהיינו צריכים להעביר חיים שלמים ולא מעט שנים, כדי להגיע אל המעמד הזה, המקום הקטן והמושלם של בר (ברברה) פרופסור ומרצה מוכשרת עד מאוד ובעלה גרי שעלו לפני - לא תאמינו - בסך הכל לפני שנה וחצי מארגנטינה. 

אטואלפה יופנקי, הטרובדור הארגנטינאי, מורה דרך להמוני זמרים לדורות.

אני בהחלט יכול לדמיין את אטואלפה יופנקי יושב במסעדה הקטנטנה של בר וגרי ומגנן סרנדות ושירי עם שורשיים ל 25 צופים שבולעים כל תו שלו בשקיקה, ובולסים אוריטה בהפסקה שתהיה באמצע ההופעה. 

אני יכול לדמיין את המורה המיתולוגי שלי מבית הספר "הד", שלמה יידוב, נוטל את תיק הגיטרה האקוסטית שלו ונוסע להופיע לפני קומץ של אנשים בבר & גרי. כי המקום משדר מהרגע הראשון נועם, תרבותיות, לא רייקנות, לא סתמיות. אהבת אדם, קשב, ונינוחות. בדיוק כל מה שחסר לנו הישראלים קצרי הרוח והדעת. 

זה נהדר שאנשים כאלה הגיעו לארץ, וזה מדהים שהם מצליחים לפתוח מקום חדש ולהחזיק אותו גבוה מעל הזרם המקומי, ועוד שולטים ברזי השפה העברית  כמעט כאילו נולדו כאן אתמול. 

צילום: TROY


המקום של בר וגרי, שוק תלפיות, חיפה


TROY 



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.