יונתן ארצי, יש מבול

_{צילום יח"צ: שי פרנקו}

לנצח זה יהיה הזיכרון. הרגע הראשון שבו שמעת את השיר. השיר שכבש אותך, שהפך להיות חלק דומיננטי מהפסקול הפרטי שלך. כמו שארצי האבא פעם אמר, כל הניסיון הוא בעצם לחזור לרגע הראשוני שבו השיר התנגן לראשונה בראש של האמן עצמו. ואצל המאזין, קורה שמתלווה לזה זיכרון נוסטלגי חד פעמי. של כמה שירים כאלה, יחידים מיוחדים, דומיננטיים בתוך ים של אלפי שירים שאולי שמעת. יום אחד כשנבוא בשערי גן עדן וכל השירים יחלפו לנו בראש בבת אחת, יהיו שם כמה שכל כך יבלטו לטובה. "יש מבול" של יונתן ארצי הוא אחד מהם. 

אי אפשר לנתק את הקשר הסימביוטי שבין ארצי האבא, לבין ארצי הבן זקונים. שניהם מחוברים בקשר גנטי, והגנטיקה של שניהם מחוברת היטב לגנטיקה של ישראל. אפשר להגיד שארצי האב הוא חלק מושרש מהגנום הישראלי. 

לנצח חום יולי אוגוסט, שזה בדיוק עכשיו, יהיה גם חום יולי אוגוסט של ארצי בשיר הזה, שהטראומה הצבאית בתוכו היא כל כך נוכחת. משנה לשנה חום יולי אוגוסט רק הולך ומתעצם. פיזית, במציאות. אני זוכר, וזה זיכרון מאוד נוכח ודומיננטי, את האוטובוס בדרך ללשכת הגיוס, צו ראשון, בווקמן קסטה, זה היה האלבום הכפול שבדיוק יצא, שכל כך חיכיתי לו אחרי "לילה לא שקט", שגם הוא עוסק בטראומה צבאית. "שב ילד שב", נשמעו לראשונה באוזני המילים של הרצועה הראשונה, הצלילים הראשונים בשיר "ארץ חדשה". זה אלבום שמייד כבש אותי, טוטאלית. בצליל שלו, בכוונה המדוייקת שבו. הצליל שלו, הלהקה ההדוקה שמנגנת. זה מבוא לכיבוש הארץ של ארצי. 

זאת הייתה שנת 88, והיא הייתה שנה לגמרי מוטרפת. שכן באותה שנה יצא גם השיר הזה של איזה להקה, אלמונית באותו הרגע, פיקסיז. 

כשהפיקסיז שרו את Where is my mind הייתי שם ברחובות של קיימברידג' בשליחות "מעריב לנוער". הפעם זאת קסטה מאוד נדירה, שניתן להשיג רק בחו"ל. ואני רץ לקנות אותה מייד אחרי הנחיתה. שוב, הצלילים הראשונים שנמזגים לתוך אוזניות הסוני של הווקמן החדש. רוק על גבול הפסיכאדלי, אנרגטי, מיוחד. אף אחד לא מכיר את הלהקה הזאת בארץ. צלילים מדהימים שמשנים את החיים. ייקח כמה חודשים עד שהשיר הזה יהפוך ללהיט מועדונים בישראל. לי זה הרגיש כאילו גנבו לי את הלהקה הפרטית שלי, שרק אני מכיר.  ממש חילול קודש. אני הייתי נגד. שרק תשאר הלהקה הפרטית שלי. 

יונתן ארצי בדיוק הוציא שיר מושלם כמו שפעם שלמה ארצי היה עושה.  עבורי זה שוב אותה תחושת "וואו". הפקה מוסיקאלית מרהיבה, גלעד שמואלי וארצי עצמו אמונים עליה, עיבוד כינורות מהסרטים שארצי בעצמו כתב. ובעצמו הוא שר את השיר של עצמו.

זה רגע נדיר ומיוחד. הרגע שבו הוא מצא סוף סוף את הקול שלו. כמו ארצי האבא של חום יולי אוגוסט, וכמו הפיקסיז, שעוד רגע יכבשו כל מועדון. זה שיר שנטבע עמוק בתוך פסקול החיים שלי.  מרגיש כל כך פרטי אינטימי וכובש. ועדיין, כל כך בדרך אל ההמון. 

TROY