קווים לדמותו של שלמה קאלו

קאלו אולי לא היה אוהב את הטור הזה,כמו שבכלל התנזר במשך שנים ארוכות מראיונות לתקשורת. לא היה אוהב את הטור הזה, כי הוא מרוכז בו. ובחייו, בעצם, כל הוייתו הייתה מרוכזת – לא בו בכלל.

בכל זאת זה מתבקש, במשך תקופה מסויימת נתתי לספרים שלו לחדור אל ההכרה שלי, תקופה שהתגוררתי לבד בדרום תל אביב, ברחוב הקישון. עושה משמרות לילה בדואר, וחוזר לימים די רקים בדירה השכורה הקטנה בקומה האחרונה של בניין שכולו דירות קטנות מושכרות. בדלת מולי התגורר אסיר משוחרר, פעם נזקק להלוואה של מאה שקל. נתתי לו. הוא בתמורה גמל לי ופרץ לי לדירה כבר בלילה שלמחרת. אכן, ימים יפים.

אבל זה לא ממש שייך. כנראה אתה זקוק לתקופה כזאת, מייאשת במידה, ריקה מאנשים, כדי להתחבר ולהתייחד עם הספרים של קאלו. העובדה שניתן היה לרכוש אותם רק ישירות דרך ההוצאה שלו ("דעת") הוסיפה לזה מימד של מיסתורין. העובדה הנוספת שהיה מקפיד לסנן את המכתבים ששלחתי לו בדואר ולהחזיר אותם עם חותמת "לא נקרא", הוסיפה עוד אלמנט של מיסטיקה בלתי מושגת.

הכתיבה שלו רזה וממוקדת. מוארת ומודעת לעצמה. כשאתה אוכל ושותה עידן חדש לארוחות בוקר צהריים וערב, היא הופכת לסוג של מתאבן. אפילו אתה מפתח תשוקה לספר חדש שלו, ורץ לקנות אותו כשהוא יוצא.

ויום אחד זה קרה. כתבתי מכתב לקאלו, ביקשתי לפגוש אותו והוא נאות. הגעתי עד אליו, אל המחסן/משרד קטן ששימש אותו לענייני ההוצאה שלו. "מדוע השואה פרצה?", הוא שאל אותי. כמו מורה שבוחן את תלמידו מתוך החומר הנלמד, "השואה פרצה כשאנשים הפסיקו להאזין אחד לשני. כשהדיאלוג חדל מלהתקיים".

הוא השקה אותי כוס תה, "זה מיוחד", אמרתי לו. הוא כמובן העיר גם על זה, מתיר את הייחוד מתוך התה, והופך את כל הדברים הפשוטים למיוחדים.

ישבנו ושוחחנו שיחה שקטה מאוד. לא בהכרח כמורה ותלמיד, אלא כבין שווים. באיזשהו שלב, חילחלה לתוכי ההכרה, שהזמן לשיחה מוקצב מראש, שעולמו של קאלו מאוד מוקפד ומדוקדק. שיש עוד אנשים שנקבענו להם פגישות, שאני רק אחד מיני רבים, שקאלו נמצא באיזו מן שליחות. כן, הוא היה ניצול שואה, והייתה לזה השפעה מכרעת על כל הווייתו. כמו כל רגע חייב ניצול עד תום.

עידן חדש, הוא לא אהב את המושג הזה. רוחניות גם, זה לא דיבר אליו. דתות נראה היה כמשהו שדורש להתרחק ממנו. ובכל אלה מקצת מהדברים שחיברו אותנו לאותו שורש. "אני לא נותנת למר להכנס", אומרת רבקה זוהר אחרי לכתו, ומשאירה רק את הדברים המתוקים בזיכרון, את אלה שבאמת קאלו ראוי שנזכור אותו בעבורם.לא מתוך האדרת עצמו, אלא מתוך זה שבא להעביר כאן איזה מסר.

TROY

troy@troy.co.il

קטגוריות: כללי | להגיב